פסק-דין בתיק ב"ל 23569-08-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בניידות מיום 19.7.11  (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל בהסכם הניידות  (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        בעניינו של המערער ניתנו כבר שני פסקי דין. הועדה נשוא הערעור לא מילאה אחר הוראות שני פסקי הדין. פסק הדין השני מפנה לדרישות פסק הדין הראשון ואילו הועדה לא נתנה כל התייחסות עניינית לשאלה "אם המערער אכן זקוק לכיסא גלגלים?" או "האם המערער יכול ללכת".

2.2        טעתה הועדה עת קבעה כי המערער אינו זקוק ואינו משתמש בכיסא גלגלים גם אם בפועל זקוק ומשתמש וקביעתה זו מנוגדת לרוח הסכם הניידות ומטרתו וסותרת מסמכים שהוצגו בפני הועדה ואשר זו התעלמה מהם המעידים על כך כי המערער אכן זקוק ומשתמש בכיסא גלגלים.

            מדובר במערער המרותק לכיסא גלגלים ואף אינו יכול לשבת בו ב- 90 מעלות.

3.         טענות המשיב:

3.1        טענות המערער הועלו על ידו שוב ושוב ונדונו בפני בית הדין פעמיים ואף בפני ועדות לעררים בהרכבים שונים. שתי הועדות הגיעו לאותן מסקנות. פסק הדין מכוחו התכנסה הועדה נשוא הערעור קובע, כי על הועדה לדון בערר מחדש ואין כל הוראה במסגרת פסק הדין לקיים הוראות של פסק דין קודם.

3.2        הועדה בדקה את המערער וציינה את ממצאי בדיקתה לפיהם על פי בדיקת כוח גס נמצא כי בשרירים דרגה 4 מתוך 5 דרגות על פי סולם כוח הגס כשזו דרגה תקינה. הועדה מציינת בסעיף ד' 3 לפרוטוקול כי חלק מהשרירים לא הפעיל המערער בשל כאב שמתעורר ברגע ניסיון של הפעלת שרירים. למרות שבעת מניפולציה מסיבית של הרגלים לא הראה שום סימנים חיצוניים של כאב.

            נוכח קביעתה זו מציינת הוועדה, כי ממצאי בדיקתה אלו אינם נכללים על פי הסכם הניידות ועל כן לא ניתן לקבוע בגינם דרגת נכות.

3.3        הועדה לא התבקשה להתייחס על פי פסק הדין לנושא כיסא הגלגלים עם זאת הוסיפה וציינה, כי מבחינתה ומבחינה רפואית המערער אינו זקוק וצריך שימוש בכיסא גלגלים על אף שעושה בו שימוש.

המערער אינו מצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הועדה ולאור כך שמדובר בטענות שחוזרות על עצמם אשר נידונו על ידי ועדות רפואיות ואף נדחו על ידם יש למחוק את הערעור.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.         לציין, כי הועדה במקרה דנן התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי כב' השופט גלם ביום 14.3.11 בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים לניידות בהרכב חדש שתדון בערר מחדש ותיתן החלטתה באופן מפורט ומנומק.

9.         צודק ב"כ המשיב בטענתו לפיה בהתאם לפסק הדין האחרון שניתן בעניינו של המערער על ידי כב' השופט גלם כמפורט לעיל לא נדרשה הועדה להתייחס לפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט קוגן ביום 14.3.10 ועל כן דין טענתו בעניין האמור להידחות.

10.        במסגרת ישיבתה מיום 19.7.11 מציינת הועדה כי המערער משתמש בכיסא גלגלים ונכנס לחדר כשהוא במצב של שכיבה וציין בפניה כי הוא מוכן להוריד את הכיסא למצב אנכי אך לא להרימו למצב של ישיבה כיוון שלדבריו הדבר גורם לו לכאב בלתי נסבל.